הפוסק הגדול בהלכות לשון הרע, הלא הוא רבנו בעל ה'חפץ חיים', הקדיש פרק מספרו (כלל י') ללשון הרע על ענינים שבין אדם לחבירו, ובו הוא כותב: "אם אחד ראה לאדם שעשה עולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו… או שביישו או שציערו והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב את הגזילה ולא שילם לו את נזקו ולא ביקש פניו להעביר לו על עוונו… יכול לספר הדברים לבני אדם כדי לעזור לאשר אשם לו, ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות". יש כמה תנאים לדבר זה, שה'חפץ חיים' מפרט אותם. התנאי העיקרי הוא שהסיפור יהיה למטרת תועלת לניזק או לאנשים אחרים.
כאשר פורום תקנה מקבל תלונה הוא בודק אותה היטב, מזמין את הנילון לשמוע את גירסתו, ולאחר שהפורום משתכנע שהנילון אכן פגע ועלול להמשיך לפגוע, הוא מטיל עליו באופן דיסקרטי הגבלות האמורות למנוע את המשך הפגיעה. בשלב זה הפורום אינו מפרסם את שם הפוגע, ומלבד ההרכב הספציפי שדן בענינו איש אינו יודע על ההליך. במידה שהפוגע אינו מקיים את ההגבלות שהוטלו עליו, גם אחרי שהוזהר, או שסירב בכלל לבוא ולמסור את גירסתו, הפורום מודיע לנוגעים בדבר (הנהלת המוסד בו הוא עובד, הקהילה בה הוא פועל וכד') את הסיכון שבפעילותו, ואם מדובר באדם שתחום פעולתו רחב ואינו מצומצם למוסד או לקהילה מסוימת, הפורום מפרסם את הדבר ברבים, ובכך מונע נזק מאחרים.