הפוסק הגדול בהלכות לשון הרע, הלא הוא רבנו בעל ה'חפץ חיים', הקדיש פרק מספרו (כלל י') ללשון הרע על ענינים שבין אדם לחבירו, ובו הוא כותב: "אם אחד ראה לאדם שעשה עולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו… או שביישו או שציערו והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב את הגזילה ולא שילם לו את נזקו ולא ביקש פניו להעביר לו על עוונו… יכול לספר הדברים לבני אדם כדי לעזור לאשר אשם לו, ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות". יש כמה תנאים לדבר זה, שה'חפץ חיים' מפרט אותם. התנאי העיקרי הוא שהסיפור יהיה למטרת תועלת לניזק או לאנשים אחרים.

כאשר פורום תקנה מקבל תלונה הוא בודק אותה היטב, מזמין את הנילון לשמוע את גירסתו, ולאחר שהפורום משתכנע שהנילון אכן פגע ועלול להמשיך לפגוע, הוא מטיל עליו באופן דיסקרטי הגבלות האמורות למנוע את המשך הפגיעה. בשלב זה הפורום אינו מפרסם את שם הפוגע, ומלבד ההרכב הספציפי שדן בענינו איש אינו יודע על ההליך. במידה שהפוגע אינו מקיים את ההגבלות שהוטלו עליו, גם אחרי שהוזהר, או שסירב בכלל לבוא ולמסור את גירסתו, הפורום מודיע לנוגעים בדבר (הנהלת המוסד בו הוא עובד, הקהילה בה הוא פועל וכד') את הסיכון שבפעילותו, ואם מדובר באדם שתחום פעולתו רחב ואינו מצומצם למוסד או לקהילה מסוימת, הפורום מפרסם את הדבר ברבים, ובכך מונע נזק מאחרים.

במושג 'הטרדה מינית' יכולים להיות כלולים מעשים שונים שלהם דרגות חומרה שונות, החל מדיבור ותנועות גוף של הפוגע, דרך מגע פיזי בגופו של הנפגע, ועד לתקיפה פיזית אלימה.

דיבור בענייני מין באופן שאינו צנוע, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מופנה אל אדם אשר אינו בן הזוג החוקי של המדבר (אשתו, בעלה), נקרא בהלכה בשם 'ניבול פה', וחז"ל אומרים עליו דברים נוראים: "בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים (שונאי ישראל – לשון סגי נהור), יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין". "כל המנבל את פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה". "כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם" (גמרא שבת לג.). כל זה מצד בין אדם למקום, כי הצניעות היא אחת מהמידות הטובות שאדם חייב לסגל לעצמו ממצות עשה של "והלכת בדרכיו" (רמב"ם הלכות דעות א, ו), וכמו כן אדם צריך להתרחק מ"דברי עגבים" מפני שהם עלולים להביא אותו לאיסורי עריות (שולחן ערוך אבן העזר כה, א). על אחת כמה וכמה כאשר הדיבור הלא צנוע מכוון כלפי אדם אחר ופוגע בו רגשית, שאז יש בדבר איסור שבין אדם לחבירו מצד "ואהבת לרעך כמוך". בהטרדה מינית מילולית יש גם היבט של אונאת דברים.

כמובן שהוא הדין, ויותר חמור, תנועות גוף המכוונות אל אדם אחר כדי שיראה אותן, שיש בהן גם איסור הרחקה מעריות (שולחן ערוך אבן העזר כא, א) וגם פגיעה רגשית שבין אדם לחבירו.

מגע פיזי מתוך רצון להשיג הנאה מינית יש בו איסור של "לא תקרבו לגלות ערוה", שלדעת הרמב"ם הוא איסור דאורייתא (ספר המצוות ל"ת , הל' איסורי ביאה כא, א) ולדעת הרמב"ן איסור דרבנן (ספר המצוות שם). זאת אפילו כאשר המגע הוא בהסכמה, אבל כאשר הוא נעשה בלא הסכמה יש בו גם איסור גרימת בושת לנפגע, הנובע ממצות "ואהבת לרעך כמוך", ויש בו גם חיוב הלכתי של תשלום פיצויים לנפגע (משנה בבא קמא ח, א).

על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתקיפה פיזית, דהיינו באלימות, שבה האדם הפוגע חייב בחמישה סוגי תשלום פיצויים המוטלים על החובל בחבירו (משנה בבא קמא שם).

אין צריך לומר שאונס לקיום יחסים הוא איסור דאורייתא חמור שיכול להגיע לעונש כרת (אם המדובר בערוה או בנדה).

בית דין הוא מוסד שהתורה מצווה במצות עשה להקימו: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק". לפני בית דין מגיעות תביעות שבין אדם לחבירו, שבהן בית הדין מחויב לפסוק על פי דין תורה (או לעשות פשרה בין הצדדים), וכמו כן מגיעות לבית דין עדויות על פשעים ועבירות שבין אדם למקום, והוא מחויב לדון בהם ולהטיל את העונשים שהתורה קובעת על העבריינים.

פורום תקנה הוא גוף וולונטרי שהוקם על ידי אנשים ונשים אשר טובת הציבור עמדה לנגד עיניהם, ומטרתו למנוע עבריינות מין מצד בעלי מרות וסמכות. ישנם הבדלים יסודיים בין מטרות הפורום ודרך עבודתו לבין עבודת בתי הדין:

1. הפורום לא נועד ואינו מוסמך לענוש עברייני מין, אלא רק להרחיק אותם מהאפשרות של פגיעה נוספת, ולהזהיר את אלה העלולים להיפגע מהם.
2. הפורום כולל גברים ונשים וגם אנשי טיפול מקצועיים (מה שאין כן בתי הדין בהם מכהנים רק דיינים), מה שמאפשר לנפגעים, שברובם הן נשים, להרגיש יותר נוח בהגשת תלונותיהם.
3. אחרי שמיעת התלונות, הפורום מזמן את הנילון ושומע את גירסתו. אם הפורום משתכנע שהנילון אכן פגע ושהוא עלול להמשיך לפגוע, הוא מטיל על הנילון הגבלות האמורות למנוע זאת.
4. במידה שהפוגע אינו מקיים את ההגבלות שהפורום השית עליו, אין לפורום דרך לכפות זאת עליו, והוא נוקט רק בדרך של אזהרת העלולים להיפגע בעתיד.
5. לפורום יש משימה של העלאת המודעות לפגיעות מיניות, ולחינוך למניעתן. זו אינה חלק מעבודת בתי הדין.

הצו התורתי העומד בבסיס הקמת הפורום ועבודתו הוא הצו של "ובערת הרע מקרבך", שלגבי בית דין משמעותו הטלת העונשים שקבעה התורה, ולגבי הפורום משמעותו פעולות למניעת הרע הזה ולהצלת עשוק מיד עושקו.